מה קורה בוועדת ההנהלה?
ביום שלישי (26/1) סיפקה לנו התקשורת המקומית הצצה נדירה למתרחש בישיבות ועדת ההנהלה של מועצת עיריית תל אביב-יפו, בכתבה "חולדאי: תווי חנייה? נעשה לכל בנאדם את המוות" (יואב זיתון, mynet). הדיון התמקד בנוהל חדש להענקת תווי החנייה, כך שיכלול את רכבי תושבי העיר שנוהגים ברכב בבעלות הוריהם (שאינם תושבי העיר, או שמתגוררים באזור חנייה אחר מן הנהג הקבוע) ללא הצורך בהעברת בעלות במשרד הרישוי שפוגעת בערך הרכב. מבלי להיכנס לפרטי הדיון הספציפי, תכניו והסיבות לפרסומו (כמעט), ננצל הזדמנות זו לדון בנושא מהותי לעבודת העירייה שנסתר לחלוטין מעיני הציבור – מה קורה בוועדת ההנהלה?
ועדת הנהלה הוקמה בחסות פקודת העיריות אשר מגדירה כך: "המועצה רשאית לבחור מבין חבריה ועדת הנהלה קבועה שתפקידה לייעץ לראש העירייה בכל הנוגע לביצוע תפקידיו, ושתשמש ועדה לכל עניין שאינו בתחום סמכותה של ועדה אחרת, קבועה או ארעית". דה-פקטו, בעיריית תל אביב-יפו הפכה ועדת ההנהלה, למרות הגדרתה כגוף מייעץ, לגוף הקובע את מרבית מדיניות העירייה ולואחת הוועדות החזקות והמשמעותיות ביותר בקביעת מדיניות בפועל (יחד עם ועדת התכנון והבנייה המקומית, ועם החלטות ראש העירייה עצמו). לצערנו, ניתן לומר כי באופן גורף – מה שקורה בוועדת הנהלה נשאר בין כותלי ועדת הנהלה. זאת למעט הודעות רשמיות לתקשורת על ידי מערך הדוברות של העירייה, הנוגעות לפרויקטים גדולים שהגיעו לשלבי מימוש (וכוללים בדרך כלל גם קמפיין עתיר מימון), או הודעות קצרצרות של ראש העירייה בנאומיו בישיבות מועצת העירייה.
איך הפכה הוועדה מגוף מייעץ לגוף מחליט? כיום מרבית החלטות מועצת העירייה מועברות בהצבעה לדיון נוסף בוועדת ההנהלה. בוועדה יושבים ראש העירייה, סגניו, מרבית חברי הקואליציה כחברים קבועים או כממלאי מקום (כמפורט למטה), והפקידות הבכירה של העירייה כיועצים. החלטות ועדת ההנהלה כמעט ואינן חוזרות לאישור המליאה (על סמך עיון בפרוטוקולים של השנים 2004 עד 2010), והן מחייבות. למעשה, הצעות רבות לסדר שמגישים חברי מועצת העירייה מועברות לסמכות ועדת ההנהלה מבלי שמועצת העירייה ניהלה עליהן דיון כלל. הדיון העקרוני וההחלטה האם לקבל את ההצעה לסדר, ובאיזה אופן, נערכים הרחק מעיני הציבור והרחק מיכולתה של האופוזיציה להשפיע על ההחלטה.
אנו רואים בכך אקט אנטי-דמוקרטי – דמוקרטיה מתבססת על החלטות הרוב תוך התחשבות בדעות המיעוט. ההדרה של שמונת חברי האופוזיציה (חברי הסיעות יאפא, ש"ס ועיר לכולנו, המייצגים כרבע מתושבי העיר) מהדיון נעשתה באופן דמוקרטי פורמאלי – הצבעה במועצת העירייה על איוש הוועדה (בכפיפות להסכמים קואלציוניים). אך ההחלטות אשר משפיעות על כלל תושבי העיר מתקיימות בפורום בו אין לחברי האופוזיציה כלל אפשרות להביע את דעתם או להשפיע עליהן.
ומה עם שקיפות? בדומה לשאר הוועדות העירוניות שמפעילה מועצת עיריית תל אביב-יפו, גם הפרוטוקולים של ישיבות ועדת הנהלה אינם מפורסמים לציבור, והישיבות סגורות לציבור ולתקשורת. עובדה זו, בשילוב העובדה כי ההחלטות אינן חוזרות לדיון במועצת העירייה, פירושה כי אין לציבור כל יכולת לדעת מה קורה בישיבות ועדת ההנהלה. אילו החלטות נפלו? אילו התקבלו? באיזה אופן? האם חברי המועצה שתמכו בהחלטה והעבירו אותה לוועדת ההנהלה הצביעו בעדה גם בישיבה הסגורה?
כך יכולים חברי המועצה להיראות בפרוטוקולים של ישיבות המועצה כאילו עמדו בהבטחותיהם לציבור, אך בפועל הם יכולים להצביע באופן שונה בוועדת ההנהלה מבלי שאיש יידע על כך.
לסיום, נחזור לדוגמא שפתחה את הדיון – נוהל תווי החנייה. לא ברור מדוע דווקא נושא זה הגיע לידיעת הכתב ודרכו לציבור. ייתכן שבשל ההערות הבעייתיות של ראש העירייה אשר המליץ על סרבול ביורוקרטי כדי להקשות על מימוש ההחלטה, ייתכן שבשל רצונו של חבר המועצה אלון סולר (רוב העיר) להראות כי הוא עומד בהבטחתו לשינוי הנוהל. אותנו מסקרנים חלקים שאינם מופיעים בפרסום: אילו עוד נושאים נידונו בישיבה? מדוע ועדת הנהלה דנה בנוהל זה ולא ועדת תנועה וחנייה המוסמכת לכך? ומדוע הפתרון המוצע על ידי ראש העירייה להמעיט את מספר המכוניות החונות בעיר נעשה על ידי הטלת קשיים על השגת תו-חנייה, ולא על ידי מציאת פתרונות תחבורה חלופיים שאינם מבוססים על רכב פרטי?
זוהי רשימה ראשונה מתוך סדרת רשימות אודות הנעשה בוועדות מועצת עיריית תל אביב-יפו המתוכננות להתפרסם באתר זה בחודשים הקרובים.
רשימת חברי ועדת ההנהלה:
רון חולדאי – ראש עיריית תל אביב-יפו (תא1) – יו"ר הוועדה
עו"ד דורון ספיר (תא1)
שולה אגמי (תא1)
אסף זמיר (רוב העיר)
אלון סולר (רוב העיר)
פאר ויסנר (הירוקים)
עו"ד דן להט (הירוקים)
נתן וולוך (הגמלאים)
עו"ד חביבה אבי-גיא (הגמלאים)
מיטל להבי (מרצ)
אחמד משראהוי (מרצ)
הרב נפתלי לוברט (בגד). מ"מ – שמואל גפן (בגד)
ארנון גלעדי (ליכוד). מ"מ – שלמה מסלאוי (ליכוד)
עו"ד ראובן לדיאנסקי (לתת לחיות)
